סמארה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1.המדובר בהתנגדות לביצוע תובענה אשר הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת. בהתאם להסכמת הצדדים ניתנה לנתבעת רשות להתגונן ואולם, הנתבעת עמדה על בקשתה, כפי שהועלתה בהתנגדות, להעברת מקום דיון. לטענת הנתבעת, קיימת לה זכות לבחור את בית המשפט המוסמך אשר ידון בתביעה.

2.אין לקבל את טענת הנתבעת. אמנם, על פי תקנה 109 ב (ב) לתקנות ההוצאה לפועל התש"מ 1979 (להלן – "התקנות"), אם סבר החייב כי בית המשפט המוסמך על פי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד , לדון בתביעה, אינו זה שליד הלשכה בה הוגשה התביעה, הינו רשאי להגיש התנגדות בלשכה שליד בית המשפט המוסמך לטענתו. במקרה דנן, טענה הנתבעת לסמכות מקומית הקיימת לבית משפט שלום בת"א ולפיכך, לו היתה מגישה התנגדותה ללשכת ההוצאה לפועל בת"א, היתה ההתנגדות מועברת לבית משפט שלום בת"א וזאת בהתאם לתקנה 109 ט' לתקנות.

3.יחד עם זאת, במקרה דנן, הגישה הנתבעת את התנגדותה ללשכת ההוצל"פ בקרית שמונה. במקרה מסוג זה, בו בחר נתבע להגיש התנגדותו בלשכת ההוצאה לפועל בה נפתח ההליך, אך בה בעת כפר בסמכות המקומית, קיימות בפסיקה שתי עמדות: עמדה אחת גורסת כי משעה שהוגשה ההתנגדות ללשכה אליה הגיש התובע את בקשת הביצוע, אין הנתבע יכול להוסיף ולכפור בסמכות המקומית של אותו בית משפט הסמוך לאותה לשכה וראה בר"ע (ים) 975/09 טכנוקריט נ' כ.ס.מ .

עמדה זו מתבססת על לשון תקנות ההוצל"פ ועל תכליתו של ההסדר החקוקתי המאפשר הגשת תביעות מסויימות לביצוע בהוצאה לפועל אשר נועד לסייע לתובע לממש זכותו ביעילות ותוך חיסכון בזמן ומשאבים.

לאור עמדה זו, משהגישה הנתבעת התנגדותה ללשכת הההוצאה לפועל בקרית שמונה ולא ללשכת ההוצאה לפועל בת"א, כפי שאיפשר לה הדין, מנועה היא מלכפור עוד בסמכותו של בית משפט זה הסמוך ללשכת ההוצאה לפועל בקרית שמונה.

4.גם אם אבחן את בקשת הנתבעת לאור העמדה הנוספת שהוצגה בפסיקה ועל פיה, אין הנתבע מנוע מלכפור בסמכות בית המשפט (גם אם הגיש התנגדותו ללשכה בה נפתח ההליך ), ועל בית המשפט לברר טענותיו לגופם (ראה בש"א 182673/08 כהן חנה נ' די בי אס שירותי לווין 1998 בע"מ ), הרי שבמקרה דנן, לא העלתה הנתבעת כל טענה עניינית להעדר סמכות לבית משפט זה. המדובר בנתבעת שהינה חברת ביטוח . על פי ההלכה הפסוקה, משקיים לנתבעת סניף במחוז בו מצוי בית משפט זה, קיימת לבית המשפט סמכות מקומית. מחוז צפון משתרע על הישובים: צפת, נצרת , עפולה , קרית שמונה , טבריה, הנתבעת לא טענה כי בכל האזורים הנ"ל אין לה ולו סניף אחד ולפיכך, לא נסתרה סמכותו המקומית של בית משפט זה .

5.לאור כל האמור, בין אם על פי העמדה כי ממילא משהוגשה ההתנגדות ללשכת ההוצאה לפועל בקרית שמונה מנועה הנתבעת מלכפור בסמכות בית משפט זה ואם מאחר שלגופם של דברים לא הציגה הנתבעת כל נימוק ענייני להעדר סמכות (מלבד עצם זכותה לבחור את בית המשפט, זכות שכאמור, לא נוצלה על ידה, עת הגישה ההתנגדות ללשכה בקרית שמונה) אני דוחה את הבקשה.

בהערת אגב, יצויין כי גם הגשת התנגדות ללשכה השונה מזו שבה נפתח ההליך, בטענה כי הלשכה האחרת היא המוסמכת איננה יכולה לעשות כלאחר יד והיא אמורה להיות מושתתת על נימוקים ענייניים ראה תקנה 109 ב' (ג) וכן 109 ח' (א) לתקנות:

"... ופירוט הטעמים בגינם לשכת ההוצאה לפועל שאליה הוגשה ההתנגדות, היא המוסמכת לפי תקנה 109 ב' (ב)".

במקרה דנן, לא רק שההתנגדות הוגשה ללשכת ההוצל"פ בקרית שמונה, הרי שהנתבעת אף לא פרטה כל טעמים (מלבד עצם זכותה לבחור את ביהמ"ש) להקנות סמכות לביהמ"ש שלום בת"א ולא לביה"מ זה בו בחר התובע כי תידון תביעתו. הלכה היא כי במקום שלכמה ביה"מ סמכות מקומית מקבילה,זכותו של התובע לבחור באיזה מבין ביה"מ תידון תביעתו והנתבעת כאמור, לא הציגה כל טעם על פיו אין לביה"מ זה סמכות לדון בתביעה.

לאור כל האמור הבקשה להעברת מקום דיון, נדחית.

הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בסיומו של ההליך.

ניתנה היום, י"ז סיון תש"ע, 30 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: